אדם בתוך עצמו- מפגש עם אדם בתוך חומת הניכור שלו 

אנשים מדברים על מה שהם רוצים. לפעמים נכון יותר לענות להם בשאלה. זו יכולה להיות שאלה שהם לא מעזים לשאול את עצמם. לפעמים הם פשוט אומרים משהו. לפעמים, אנשים אומרים את עצמם ומסכימים שמישהו יקשיב. אבל הם בעצם אומרים את הדברים לעצמם.  לפעמים הם מעלים זיכרונות, או חושבים בקול רם. קשה להם להכיל את המחשבות האלה בתוך עצמם. והזיכרונות, הם לא תמיד מצפים שיפענחו להם את הזיכרונות. הזיכרונות נועדו כדי לספר את הסיפור, בדיוק כמו שהם רוצים שהסיפור יישמע. זה כמו סיפור מסגרת. לפעמים הם חולמים חלומות. לפעמים אדם, כשהוא חווה ניכור- מנסה המון זמן לספר סיפור, ורגע לפני שהוא צריך ללכת, הוא מצליח לספר, אבל אז צריך ללכת; והוא נשאר לבדו.                                                                        כשאדם מפקיד בידי סיפור אני מעריכה מאוד את זה שהוא סומך עלי. הוא כאילו מראה את דמותו בתמונה רבת מימדים. כמו למשל במימד של זמן: הוא מספר את עצמו בזמן עבר, בהווה, ובמשאלת עתיד כמוסה. קצת אחרי שהוא יוצא מהחדר, אני מבינה כמה קשה היה לו. הוא בעצם דיבר על ניכור. אבל עצם הידיעה שקולו נשמע ודבריו הגיעו לאוזניים קשובות יוצרת לו חוויה מיטיבה- רואים אותי הוא אולי חושב בינו לבין עצמו. אני לא שקוף, אני לא זר בעיר הזו.                                                                           הניכור הוא חוויה פנימית, של אדם בתוך עצמו. לפעמים קשה להביט פנימה, קשה להתבונן במקום הכואב, מפחיד לגעת בו. בהקשבה לו ולסיפורו יש משהוא מרפא, מקרב, מרכך את המפגש עם החוויה הקשה של זרות וניכור. התהליך מתחיל כשאדם מתקרב אל עצמו. החוויה הטיפולית יוצרת מפגש קודם כל עם המטפל בתוך הקשבה, הכלה, קבלה ואמפטיה. האדם לומד ומתנסה בלהתקרב אל עצמו דרך ההקשבה לו, דרך הקבלה. החוויה הזו יכולה לנבוע ממקומות שונים, מנסיבות חיים שונות. לפעמים, האדם מצליח להיזכר בתקופה שהניכור והזרות וחוסר השייכות לא היו כל כך קשים ומקיפים. בתקופה שבה החוויה בולטת יותר, נצבע כל העולם הפנימי בצבעים קודרים וצלילים נוגים של עצבות ושל כאב. העדר שייכות, והעדר עיניין בעולם המתנהל סביבו. קשה אז לזכור, שהיו גם ימים אחרים. קשה להיזכר שהיו מקומות אחרים, חוויות אחרות וחיבורים. מעניין לדעת מה היה שם במקומות האלה, בתקופות שהוא היה יכול יותר להתחבר, להשתייך, להיות חלק. לרוב, בתקופות כאלו, שהכל נראה מחובר יותר, מתברר שהוא פשוט היה קרוב יותר אל עצמו. שהרי, אדם בתוך עצמו הוא גר. וכן, לפעמים הוא עצוב וסוגר את הדלת. אבל לפעמים היא נפתחת לרווחה.